החלטה בתיק רע"א 2174/05

1.        בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגן הנשיא י' גרוס) בע"א 2870/04 (בש"א 25212/04) מיום 9.1.05, כפי שתוקנה בהחלטתו מיום 25.1.05 (בש"א 2713/05) ואשר הורתה על עיכוב ביצוע פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום בתל-אביב (השופט ט' שחר) ביום 13.7.04 בת"א 174111/02, ובו חויבה המשיבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 120,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, למעט סך של 25,000 ש"ח.

2.        ראשית תיק זה בתביעה (ת"א 174111/02 הנ"ל) שהגישה המשיבה נגד חברת קומברס ונגד שניים מעובדיה (שהאחד הוא המבקש בענייננו), בגין הפרת חוזה שנכרת, לטענתה, בינה ובין קומברס. בתביעה נטען כי המבקש שימש כשלוחו של קומברס לכריתת החוזה, וכי הוא נושא באחריות אישית לנזקים שנגרמו למשיבה עקב הפרתו את חובת תום הלב בניהול המשא ומתן בשם קומברס. תביעה זו, ככל שהיתה מופנית כנגד המבקש, נדחתה בהסכמת הצדדים, ובית המשפט חייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 120,000 ש"ח.

3.        על החיוב הזה הגישה המשיבה ביום 25.7.04 בקשה לעיכוב ביצוע (בש"א 175581/04) עד להכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על גובה ההוצאות בהן חויבה (ע"א 2870/04). בית משפט השלום (השופט ט' שחר) דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ביום 11.11.04.

           משנדחתה על-ידי בית משפט השלום, הגישה המשיבה, ביום 7.12.04, בקשתה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי (בש"א 25212/04). בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ועיכב ביצוע של פסק הדין, למעט 25,000 ש"ח. מכאן הבקשה לרשות ערעור שבפני, בה נתבקשתי לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי המורה על עיכוב ביצוע, ולחלופין להורות כי המשכו יותנה בהפקדת סכום פסק הדין בקופת בת המשפט.

4.        טענות המבקש עניינן בעיקר בכך שהמשיבה לא צירפה תצהיר לבקשתה המקורית; שלא הניחה כל תשתית ראייתית לטענותיה; העדר הנמקה בהחלטת בית המשפט המחוזי; ובעיקר, כנגד היות החלטת בית המשפט המחוזי נוגדת, לטענתו, את ההלכה הפסוקה בעניין עיכוב ביצוע של פסקי דין כספיים.

5.        הגשת ערעור אינה מעכבת מימוש פסק-הדין. ככלל, ראוי ליישם פסק-דין באופן מיידי וקרוב לנתינתו. עיכוב ביצוע יינתן באופן חריג בהתקיים שני תנאים מצטברים. על המבקש להראות כי קיימים סיכויים טובים לכך שערעורו יתקבל, ועליו גם להראות כי ביצוע מידי של פסק הדין יצור קושי להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. במקרה דנן מדובר בפסק-דין כספי בו חויבה המשיבה. בשל ההנחה כי ביצוע פסק דין כספי הינו הפיך בדרך כלל, רק במקרים נדירים בלבד יעוכב ביצוע של פסק דין כספי, וזאת כאשר המבקש יצליח להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות מן המשיב את כספו (ראו: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) 623, והאסמכתאות המובאות שם).  כך בדרך כלל. אולם, קיימים מקרים מיוחדים המצדיקים חריגה מן הכלל (ראו: שם). בית המשפט המחוזי סבר כאמור כי במקרה זה ראוי לחרוג מן הכלל.

           העובדה שמדובר בהחלטה לעכב ביצועו של פסק דין כספי מהווה שיקול נוסף כנגד התערבות ערכאת הערעור, ומאותם הנימוקים המונחים ביסוד ההלכה כי ככלל אין מעכבים ביצוע פסק דין כספי, ובעיקר משום שביצועו של פסק דין כספי נתפס, מקרה הרגיל, כמעשה הפיך. כך גם עיכוב ביצועו.

           עוד אוסיף שהבקשה לעיכוב ביצוע נדונה כבר בשתי ערכאות, ובמקרה הרגיל לא תינתן רשות לבחינה נוספת אלא כאשר מדובר בבקשה המעוררת שאלות בעלות השלכות חוקתיות ציבוריות או משפטיות (ראה רע"א 1343/97 סופרזול קינן את בייזמן נ' ירמיהו עיני, לא פורסם). המבקש עצמו מצביע על העובדה שההלכה בעניין עיכוב ביצוע פסקי דין כספיים הינה הלכה שהוכרעה זה מכבר. טענת המבקש, לפיה בית המשפט המחוזי סטה מההלכה, או למצער שגה ביישומה על עובדות המקרה שבפנינו, אינה, מצדיקה כשלעצמה, קבלת בקשת רשות ערעור (ראו המ' 648/78 אליקנד נ' פוזניאק, לא פורסם).

           הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.

           ניתנה היום י"ז באדר ב' תשס"ה (28.3.05).

                                                                                                   ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: